Troumot
Daf 18a
משנה: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְרוּמָה עָלָיו אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף מוֹצִיא הוּא לְמָקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Après avoir prélevé une partie de l’oblation (p. ex. 1/100e) ou de la dîme, on peut continuer à libérer par la même quantité ce qui reste dû (de quoi compléter 1/50), mais on ne pourra pas s’en servir pour libérer une autre quantité égale (123)On craint d'employer ˆ ce but une partie dŽjˆ libŽrŽeÊ; l'on doit prendre de l'inaffranchi.. Selon R. Meir, c’est permis même pour libérer une autre quantité.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המפריש מקצת תרומה ומעשרות. במשנה זו נאמרו בה פירושים שונים והנני מבאר בתחלה לפי פירושה הנראה מסוגיית הש''ס דכך היו שונים אותה אלא דמקשי עלה ואח''כ אבאר לדינא מה דנקטינן מתוך המתני' ומתוך התוספתא ומהעולה ממסקנת הסוגיא:
המפריש מקצת תרומה. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין את השאר חוזר ומוציא ממנו מאותו הכרי עצמו עד שישלים שתי סאין כשיעור תרומה דטבל הוא שעולה בידו ולא מתוקן:
אבל לא ממקום אחר. אם יש לו עוד מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מהן מקצת תרומתן דלגבי אחריני חוששין דילמא מן המתוקן מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו ור''מ שרי אף למקום אחר והלכה כת''ק:
הלכה: 18a הוֹצִיא לָהֶן תְּרוּמָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בָּהּ בְּטֵבֵל וּבִתְרוּמָה גְדוֹלָה דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה וַודַּאי. הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בְּטֵבֵל וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶלָּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בִּלְבַד. הוֹצִיא לָהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ נוֹהֲגִין בָּהּ בְּטֵבֵל וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הִפְרִישׁ מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חָשַׁשׁ שֶׁמָּא הִקְדִּים.
Traduction
Si l’idolâtre a pris l’oblation de chez lui, est-il dit, et l’a offerte au sacerdote, celui-ci (dans le doute) devra la considérer à la fois sous les rapports les plus graves, comme produits inaffranchis et comme oblation (121)C.-ˆ-d., elle devra tre traitŽe comme sacrŽeÊ; et pourtant vu le doute, le cohen mme n'en manger que lorsqu'on aura opŽrŽ un 2e prŽlvement, d'ailleurs, en rgle. Voir Tossefta sur ce traitŽ, 4.. Tel est l’avis de Rabbi; selon R. Simon b. Gamliel, c’est de l’oblation certaine. S’il fournit aux lévites la première dîme, ceux-ci, selon Rabbi, devront la considérer à la fois comme inaffranchie et comme dîme; selon R. Simon b. Gamliel, ce n’est considéré que comme dîme. S’il fournit enfin de la 2e dîme (pour être mangée à Jérusalem), celle-ci, selon Rabbi, devra comporter à la fois le double caractère de fruit inaffranchi et de 2e dîme; selon R. Simon b. Gamliel, ce n’est que de la seconde dîme. Selon R. Yossé bar R. Aboun, Rabbi imposait le double caractère d’interdit, parce qu’il craignait que l’idolâtre n’eût employé une espèce différente pour libérer celle qu’il avait (opération complètement nulle); selon R. Simon b. Gamliel, il y avait seulement à craindre qu’il n’eût pas observé l’ordre des prélèvements (auquel cas le fait accompli est valable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוציא להן תרומה מתוך ביתו. תוספתא היא בפ''ד ואנכרי קאי דלעיל מינה גריס התם נכרי שתרם תרומתו תרומה בד''א על הגורן הפריש תרומה ונותנה לכהן מעשר ראשון ונותנה ללוי וכו' ופירותיו מתוקנים הכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין הוציא להן תרומה מתוך ביתו נוהגין בהן בטבל ובתרומה גדולה דברי רבי. כלומר דכשמכניס הפירות לתוך ביתו פירותיו מקולקלין דשמא לא הפריש כלום מהן וכמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרה מתרומות ומעשרות ואסור ליקח ממנו בלא תיקון הוציא להן תרומה מתוך ביתו ואמר זו היא התרומה שהפרשתי מפירותי נוהגין בה שתיהן דחוששין משום טבל דשמא לא הפריש כתיקונה כדמפרש טעמיה דרבי לקמן דשמא הפריש ממין על שאינו מינו וכן נוהגין בה כתרומה גדולה דהרי ספק הוא ומתקנה ממקום אחר ונותנה לכהן א''נ דהכהן צריך לתקנה ממקום אחר דיש בה חשש טבל:
רשב''ג אומר הרי זה תרומה ודאי. ואין חוששין בה לטבל כדמפרש טעמיה לקמן דחושש שמא הקדים כלומר דלית לן למיחש ביה אלא שמא הקדים המעשר לתרומה ולא הפרישן כסדר וזה לא כלום הוא דהא בדיעבד מה שעשה עשוי כדתנן לעיל בהלכה ה' אבל אין חוששין לשמא הפריש ממין על שאינו מינו כדרבי דבהא אפי' בדיעבד לא הויא תרומה:
הוציא להן מעשר ראשון וכו'. כדפליגי בתרומה וגרסי' בדברי רשב''ג אינו נוהג בו אלא מעשר ראשון בלבד וכן לקמן במעשר שני והכין הוא בתוספתא:
רבי חושש וכו'. כדפרישית:
תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמָּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגֵי בִּתְרוּמַת גּוֹרְנוֹ. אֲבָל גּוֹי שֶׁלָּקַח מִפֵּירוֹת יִשְׂרָאֵל אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵי אָמַר לִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הִיא מַחְלוֹקֶת. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵן. וְכִי קֳדָשִׁים אֵינָן תּוֹרָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וְתַנִּינָן תַּמָּן קָדְשֵׁי גוֹיִם אֵין חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא הַשּׁוֹחְטָן בַּחוּץ פָּטוּר דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ הָא בְדִימוּעַ לֹא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
Lorsque cette oblation d’idolâtre se mêle à moins de cent parts profanes, le mélange est interdit, etc.'' R. Zeira a dit en présence de R. Abahou au nom de R. Yohanan que la discussion dans notre Mishna entre R. Simon et son interlocuteur porte seulement sur le cas où le païen a pris de l’oblation sur les fruits de sa propre grange; mais, si le païen ayant acheté des fruits d’un Israélite en prélève l’oblation et qu’elle se mêle à d’autres produits, R. Simon reconnaît aussi qu’un 5e supplémentaire est dû par l’étranger qui l’aura mangée par mégarde. A quoi R. Abahou répliqua au nom de R. Yohanan que la discussion roule précisément sur le cas d’achat par la païen des fruits provenant d’un israélite. Mais, fut-il objecté contre l’avis de R. Simon, se peut-il que, par suite du prélèvement opéré par le païen, des fruits soumis aux divers droits en soient dispensés? Comment peut-on dire ici que si cette oblation légalement due a été consommée par erreur, le 5e de supplément ne soit pas dû? Toutefois, répliqua-t-on, est-ce que la consécration faite par le païen n’est pas légale? Et cependant R. Simon les dispense de maintes lois; or, on a bien enseigné là (122)Cf. Mishna (Zevahim 4, 5) qu’à l’égard du sacrifice offert par des païens (valable comme tel), on n’est pas condamnable pour la faute de l’avoir accompli irrégulièrement de façon qu’il est rejeté, ni s’il en reste après 3 jours, ni s’il devient impur; et, enfin si on l’égorge hors de Jérusalem, on n’est pas punissable, selon R. Simon; mais, selon R. Yossé, toutes ces fautes commises sont aussi répréhensibles que pour le sacrifice de l’Israélite (de même donc que R. Simon est peu sévère pour ce sacrifice du païen, de même pour son oblation mangée par erreur, il n’exige pas l’addition d’un 5e). Les compagnons d’étude avaient cru devoir ajouter que R. Simon dispense, il est vrai, de donner un 5e de supplément en cas de consommation par erreur; mais il reconnaîtrait aussi qu’en cas de mélange avec d’autres produits, le tout est interdit. Mais on trouve, au contraire, un enseignement formel, où il conteste l’avis du préopinant, même pour le mélange, et il ne l’interdit pas.
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. במה הוא דפליגי וס''ל דאין חייבין עליה חומש דוקא בתרומת גרנו של הנכרי אבל נכרי שלקח מפירות ישראל שכבר נגמרה מלאכתן למעשר ביד ישראל ותרמן הנכרי אף ר''ש מודה דהויא כתרומת ישראל וחייבין עליה חומש:
א''ל ר' אבהו. דלא כך אמר ר' יוחנן אלא דקאמר היא מחלוקת דאף בשלקח הנכרי פירות ישראל ותרמן הוא פליג נמי ר''ש:
וקשיא על דר''ש פוטר טבלו ד''ת. כלומר הרי הנכרי פוטר את טבלו שהוא מד''ת ותרומתו תרומה לתקן את הטבל ואת אמר הכין בתמיה דאין חייבין עליה חומש ואמאי הא נמי תרומה היא מד''ת:
וכי וכו'. כלומר דמהדר הש''ס ומאי קשיא היא וכי קדשים של הנכרים אינן מד''ת דהא דרשינן איש איש לרבות את הנכרים שנודרים ונודבים כישראל ואפ''ה ר''ש פוטר מן החומרות שנוהגות בקדשי ישראל כדתנינן תמן בפ''ג דזבחים קדשי נכרים וכו' פטור דברי ר''ש ר' יוסי מחייב כצ''ל כמו דגרסי' שם אלמא דאפי' קדשים שלהן דמן התורה הן אפ''ה אינן נוהגות בהן חומרי קדשי בני ושראל וה''ה בתרומה נמי כן:
הוון. בני ישיבה בעי מימר מה פליגין ת''ק ור''ש בחומש הא בדימוע לא פליג ר''ש דתרומת נכרי מדמעת הדר אשכחן חדא ברייתא דתני היא הדא היא הדא דגם בדימוע פליג ר''ש כמו דפליג בחומש:
הדרן עלך התורם קישות
Troumot
Daf 18b
הלכה: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת כו'. מַתְנִיתִין כְּשֶׁהִפְרִישׁ וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל 18b בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מַתְנִיתִין בִּסְתָם. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן מַה וּפַלִּיג. אָמַר לֵיהּ סְתָמוֹ בְּשֶׁהִפְרִישׁ וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ.
Traduction
La Mishna parle du cas où, ayant déjà prélevé une part, on se propose de prélever ensuite le reste dû. Selon R. Samuel, au nom de R. Zeira, la Mishna ne précise rien et parle seulement d’un commencement de prélèvement. Est-ce à dire, demanda R. Mena en présence de R. Judan, que R. Zeira conteste le précédent avis? -Non, répondit-il, l’enseignement indéterminé implique, outre le commencement du prélèvement, la pensée de l’achever.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' בשהפריש ובדעתו להפריש. קס''ד השתא דה''ק בידוע בודאי שדעתו להפריש עוד את השאר עד שישלים לשיעור התרומה מאותו הכרי מיירי המתני' דבהא הוא דאמרינן דאותו מקצת התרומה שהפריש הויא תרומה וישלים לכשיעור:
ר' שמואל בשם ר''ז. קאמר דמתני' בסתם איירי ושאל ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג אם ר' שמואל פליג אהא וס''ל דאפי' בסתם שאינו ידוע אם ישלים אח''כ או לא אפ''ה אותו מקצת הויא תרומה וא''ל לא כדס''ד דהא דקאמרינן ובדעתו להפריש בשידוע הוא וא''כ ר' שמואל פליג עלה דליתא אלא דר' שמואל מפרש לה דלאו דוקא בשידוע מיירי אלא דסתמו כפירושו דכשהפריש המקצת אמרינן מסתמא בדעתו להפריש עוד עד שישלים ולפיכך אותו מקצת תרומה הויא:
מַה בֵּין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מִמּוֹצִיא מִּמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. וְקַשְׁיָא נָטַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֶּבֶל עָלָה בְיָדוֹ וְנִמְלַךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. נָטַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ וְנִמְלַךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. פִּיחֵת כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ הוֹסִיף מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ.
Traduction
S’il en est ainsi (que l’opération étant inachevée, le monceau reste inaffranchi), pourquoi peut-on continuer à prélever de la même quantité pour la libérer, et non pour une autre quantité? En voici la raison: lorsqu’on prend une partie pour libérer la même quantité, ce n’est qu’un prélèvement pour lequel on n’a pris en main que des fruits inaffranchis; tandis qu’en voulant libérer des produits placés ailleurs on ne saurait avoir à la fois en main de l’un et de l’autre amoncellement (ce seraient pour ainsi dire 2 opérations distinctes). Il reste cependant à objecter ceci: lorsqu’on prend des fruits d’une certaine quantité pour la libérer elle-même, on est considéré avoir pris tout ce qui est inaffranchi; et si ensuite l’on songe à libérer aussi une autre quantité, on est considéré avoir pris de l’une et de l’autre quantité. Si l’on a pris une part de fruits pour libérer une autre quantité, on est censé avoir pris des deux côtés; et si ensuite, réflexion faite, on ne veut libérer que la même quantité où l’on a puisé, tout ce que l’on a pris en main est de l’inaffranchi; si l’on n’a pris qu’un peu (ne voulant libérer qu’un côté), on n’a pris que de l’inaffranchi; si l’on ajouté à la première quantité une seconde à libérer, on est censé avoir des deux en mains;
Pnei Moshe non traduit
מה בין וכו'. ומ''ט אמרינן דעליו הוא דמוציא ממנו תרומה שמשלים ולא למקום אחר וקאמר דה''ט דבשעה שהוא מוציא ממנו עליו אמרינן כל הטבל עליו בידו כלומר דהכל מן הטבל שבכרי שלא הופרש עליו זה הוא שעולה בידו עכשיו להשלים את התרומה ולא חיישינן שמא גם מן המתוקן עלה בידו ולא הוי כלום שאין המתוקן פוטר את הטבל אבל בשעה שהוא מוציא ממנו על מקום אחר חיישינן שמא מזה ומזה עלה בידו ומה שהוא מן המתוקן אינו פוטר את הטבל של מקום אחר:
וקשיא. על האי טעמא דמעתה אם נטל בתחילה להוציא ממנו עליו להשלים את התרומה דאמרת דכל הטבל עלה בידו ואם אח''כ נמלך להוציא ממנו על מקום אחר כלומר מה שנטל להוציא עליו חזר בו ונמלך שתהא תרומה על מקום אחר:
מזה ומזה עלה בידו. בתמיה דלבתר דקריית ליה טבל לכל מה שהוציא ממנו להפריש עליו היכי שייכא הדר למיחש ולמימר דאית ביה נמי מן המתוקן:
נטל להוציא וכו'. וכן נמי איפכא דאם בתחלה נטל להוציא ממנו על מקום אחר דחיישת ביה למימר דשמא מזה ומזה עלה בידו וכשנמלך אח''כ להפריש זה עליו להשלים לשיעור תרומה היכי אמרת הדר עליה גופיה דכל הטבל עלה בידו:
פיחת כל הטבל עלה בידו. כלומר ותו הא בלאי האי דנמלך נמי קשיא דכשפיחת ולא הפריש בתחלה אלא מקצת אמרת דמוציא ממנו עליו להשלים לשיעור משום דלגביה אמרינן הכל טבל עולה בידו ואם הוסיף שהפריש בתחלה יותר מכשיעור היכי נימא ביה דמזה ומזה עלה בידו ומפני דכשהוסיף במתכוין ודאי לא קשיא מידי דמרבה בתרומה הוא והאי כרי כוליה מיהת מתוקן הוא הלכך מסיק ואזיל להקושיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source